יהושע פיאלקוב

יהושע פיאלקוב הוא יליד קיבוץ אפק, שהוריו היו ממקימי הקיבוץ. אביו ואמו גדלו באירופה, עלו ארצה והקימו את ביתם בקיבוץ. אביו שעלה לארץ לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה, החדיר בו את אהבת הארץ ואת החשיבות הגדולה של ההתיישבות בהגשמת החזון הציוני. החזון הזה ליווה את יהושע כל חייו והוא הגשים אותו באהבה ובמסירות להתיישבות ובשירותו הצבאי.   

יהושע למד בבי"ס היסודי בקבוצת "ארז", עבד כנער בענפי המשק בקיבוץ אפק ואהב במיוחד גידולי נוי. יהושע ידע למצוא את היופי בכל מקום, טיפח פינות מוזנחות ברחבי הקיבוץ והפך אותן לאיים של ירוק ופריחה צבעונית. עוד שתי אהבות גדולות של יהושע היו הכלבים והצילום.

בשנת 1968 התגייס לצה"ל ואחרי שנת שירות בקיבוץ אייל הצטרף כלוחם לחטיבת גולני. אחרי כשנתיים של שירות כלוחם, יצא יהושע לקורס קציני מנהלה. כשסיים את הקורס חזר לחטיבה וביולי 1970 מונה לתפקיד השליש של גדוד 51, שנקרא גם גדוד הבוקעים. בהמשך שירת בתפקיד השליש של בא"ח 1 (בסיס אימונים).

אחרי ארבע שנים של שירות צבאי, השתחרר יהושע חזר לקיבוץ ועבד ברפת. העבודה ברפת הייתה עבודה קשה, שכללה השכמה לפנות בוקר לחליבת הפרות, האכלת הפרות וגם קצירת האספסת. יונתן, חברו של יהושע, סבור שאפשר ללמוד הרבה על דמותו של יהושע מתוך העבודה ברפת,"אפשר ללמוד על כל דרך חייו של יהושע מן השנים ההן ברפת – דרך חיים של עבודה קשה, של חתירה למטרה בעקשנות, בהתעלמות ממוסכמות".

כשפרצה מלחמת יום הכיפורים ב- 1973 התגייס יהושע כחייל מילואים. אחרי שהמלחמה הסתיימה והתבררו התוצאות הקשות, החליט לחזור לשירות קבע ולעזור בשיקום חטיבת גולני.

בשנים 1973-1976  שירת יהושע כסגן קצין שלישות חטיבתי. באוקטובר 1976 הועלה בדרגה לרב סרן ושירת בתפקיד קצין השלישות של חטיבת גולני. חודש לאחר שהתחיל את תפקיד והועלה בדרגה, אושפז יהושע בבית החולים רמב"ם בחיפה עם זיהום בכליות. בהמשך נפצע מירי ועבר שיקום ארוך בסופו המשיך לסבול מנכות שהקשתה עליו להמשיך בשירות התובעני. כשהשתחרר מצה"ל בסוף 1977 כתב סגן מפקד החטיבה: "יהושע היה בחור ישר ואמין. כל דבר עניין אותו, הוא לא ויתר ודבק במטרה עד שהשלים את עבודתו במלואה. הוא עבד קשה מאוד. ראשונה במעלה הייתה עבודתו ורק אחר כך המחלה, עד שלא יכל עוד".

מאז שהשתחרר, המחלה ממנה סבל הפכה להיות נוכחת בחייו. אך למרות זאת, יהושע המשיך לנהל חיים רגילים ומלאים, לעבוד בעבודות פיזיות, לבנות בית ומשפחה. החריצות והמשמעת העצמית שהיו חלק מאופיו עזרו לו לנהל חיים רגילים למרות המחלה.  לאחר שחזר לקיבוץ, עבד בגידולי השדה וב- 1979 עבר לחיפה, למד כלכלה וסטטיסטיקה באוניברסיטת חיפה ועבד כגנן. ב- 1980 נישא לדליה ולאחר שנולד בנו הראשון אלון (על שם עץ האלון בסמל של חטיבת גולני) חזרה המשפחה לקיבוץ אפק. אחרי אלון נולד אור ואחריו הבת אלמוג. ב-1985 עברו למושב ציפורי, ויהושע בנה את המשק בעצמו ובו רפת, גידולי שדה וכרם.

למרות שיהושע נאבק כדי להמשיך בשגרת חיים נורמלית, מצבו הבריאותי הלך והידרדר עד שנאלץ לקבל טיפולי דיאליזה בבית החולים. באוקטובר 1993 הובהל לבית החולים ונותח. לאחר הניתוח המשיך להיאבק בכאבים קשים עד שנפטר ביום ט' בחשוון תשנ"ד (24.10.1993). בן ארבעים וארבע היה במותו והותיר אחריו את אשתו דליה, שני בניו, אור ואלון ביתו, אלמוג, אביו, אריה ואחיו, צביקה. הוא נקבר בבית הקברות בקיבוץ אפק כשהוא מלווה במשפחתו וחבריו.

אישיותו יוצאת הדופן של יהושע השפיעה על כל מכריו וכמובן שגם על משפחתו, "אבא שלי לימד אותי לעבוד קשה, ללמוד הרבה ולהתמיד במה שאתה עושה. לפי הדרך שלו, הכול מסתדר בסוף", סיפר בנו אור.

חברי הילדות שלו סיפרו על חבר טוב, מסור ואכפתי, שידע להיחלץ לעזרתם גם כשהיה חולה וסבל מאוד. גם הם, כמו רבים אחרים שפגשו את יהושע בתחנות חיוו השונות מספרים על אדם חרוץ במיוחד, גם בלימודים וגם בעבודה. "הרבה פינות יפות באפק יזכירו לנו אותך", ספדו החברים ליהושע, אשר הקים ועיצב בעבודה קשה פינות נוי רבות ברחבי הקיבוץ.